עולם הספרים והספרות רחב כים ועמוק כמותו, ואי אפשר להגיע ולגעת אלא בקצה-קצהו. גם אוהבת הספרים המושבעת ביותר לא תגיע ליותר מקמצוץ מכל מה שאי פעם נכתב, ובערך לקמצוץ מכל מה שתחפוץ לקרוא.

עולם הספרים והספרות הוא רחב ועמוק, וכשנכנסים אליו, מן הצד של ג'ספר פורד, מתגלים בו חיים חדשים  ופנים חדשות, בלתי מוכרים בעליל לחובבי הספרים והספרות.

ת'רזדיי נקסט (אזהרת ספויילרים למי שטרם קרא/ה את שני הספרים הראשונים) נרדפת בעולם ה"אמיתי" הן על ידי תאגיד גוליית והן על ידי מבצעים מיוחדים. בעלה, לנדן, הועלם על ידי משמר הזמן, כאילו לא היה, והיא בהריון ממנו (אבל הוא לא היה.. אחד מן הפאראדוקסים המלווים את הספר הזה לכל אורכו), מוצאת עצמה בעולם הספרות, לא זה המוכר לנו מן הספריות וההוצאות לאור, ירידי הספרים והחנויות, אלא זה שבו גיבורי הספרים חיים את חיי היום-יום שלהם. ת'רזדיי עוברת את העולם הזה בעזרתה של מיס הווישאם, במסגרת חילופי דמויות המתבצעים לעיתים בין העולם "האמיתי" לעולם הספרות.

בעולם הספרות מגיעה נקסט למגדל בן 26 קומות, קומה כנגד כל אות באלפבית האנגלי, כשכל קומה מוקדשת לכל הסופרים ששם משפחתם מתחיל באות הקומה.  לאורך הקומות ספריות ארוכות ארוכות ובהן כל הספרים שאי פעם יצאו לאור.

בנוסף לספריות יש בכל הקומות משרדים  השייכים ליחידות השונות של עולם הספרות, ובהן פקידים, ומועצות מנהלים, משרדים המנהלים עניינים שונים – ממשלה שלמה.

ומתחת לעולם הספרים והספרות באר, אף היא בת 26 קומות, ובה כל הספרים שמעולם לא יצאו לאור.

Beneath the Great Library are twenty-six floors of dingy yet industrious subbasements known as the Well of Lost Plots. This is where books are constructed, honed and polished in readiness for a place in the library above —if they make it that far. The failure rate is high. Unpublished books outnumber published by an estimated eight to one.” (pp. 1)

עולם הספרים והספרות עומד להתחדש בגירסה חדשה, הגירסה האולטימטיבית של הספרות; אם עד עתה נכתבו הספרים בגירסה  שמונה נקודה משהו, הרי שהגירסה החדשה UltraWord^tm  תהפוך על פניו את כל עולם הספרות. הגירסה החדשה תוכרז בערב הענקת הפרסים השנתית של עולם הספרות, ערב בו מתכנס כל עולם הספרות, הגיבורות והגיבורים, גיבורי המשנה, הניצבים, אלה שיש להם שורה אחת לומר, העוזרים, הזבניות, כולם וכולן, מיליונים, מתכנסים לטקס הענקת הפרסים.

פרסים יוענקו לגיבור הטרגי הראשי, ולגיבורה הטרגית הראשית, לדמות המעצבנת ביותר, לדמות הפיקציה, ועוד ועוד.. ערב ארוך ארוך.

והוא מגיע בסופו של הספר, שיא העלילה.

ועד אותו ערב, עוברת הקוראת יחד עם ת'רזדיי נקסט בעלילות משנה, נכנסת ויוצאת מספרים, מבקרת, למשל ב"אנקת גבהים", בערב השבועי בו מנסים לגשר ולפשר בין גיבורי וגיבורות הספר, כדי שהעלילה תוכל להמשיך ולהתגלגל, ובה בעת נערכת מחוץ לבית הפגנה כנגד הית'קליף, השנוא ביותר על כל מיני אוהדי  קתרין, הכואבים את כאבה.

במקרה אחר מתבקשת נקסט להצטרף להאכלת המינוטאור, עניין שיתברר אחר כך כמהותי להמשך העלילה.

בעולם הספרות נוצרות דמויות שבתחילה אין להן שם או מגדר מסוים, והן עוברות הכשרה ואימון בבית הספר ליצורים גנריים – טאבולה ראסה. עמידה במבחנים שונים והערכות מורים מאפשרות הפיכת היצורים בעלי המספר הסידורי לדמויות שתגענה בעתיד לספרים, ועל פי כשרונן יסווגו לתפקידים שיוכלו למלא, תפקידי משנה, סטטיסטים, והמוכשרים והמוכשרות באמת יקבלו תפקידים ראשיים.

על עולם הספרות מאיימות גם מחלות שונות ווירוסים למיניהם – כמו וירוס האיות, המשבש מלים בתוך ספרים:

“Ah. What about the mispeling vyrus?” “Speltificarious molesworthian,”
….
“The vyrus works on a subtextual level and disstorts the meaning of a wurd,” explained Perkins, removing the operetta, which morphed back to its previous state. “The mispeling arises as a consekwence of this.” He replaced the jar back in the dictosafe. “So the mispeling itself is really only a symptom of sense distortion?” But we can’t be too careful. Every mispeling you come across has to be reported to the Cat on a form S-12.” (pp. 80-81)

ואם תהיתם פעם על חסרונם של סימני פיסוק ב"יוליסס", ובכן, אין לכם אלא לעיין בפרוטוקול ישיבת הועד המנהל, מס'  40319:

“Item five. All of the punctuation has been stolen from the final chapter of Ulysses. Probably about five hundred assorted full stops, commas, apostrophes and colons.”

“…we noticed the theft two days ago. To take so much punctuation in one hit initially sounds audacious, but perhaps the thief thought no one would notice as most readers never get that far into Ulysses .initial reports show that readers are regarding the lack of punctuation as not a cataclysmic error but the mark of a great genius,” …(pp. 108-109)

ויש שביתה של כל הדמויות משירי הערש, אלה שהושרו ודוקלמו ועברו מדור לדור, עד שעלו על הכתב; הם דורשים שיינתנו גם להם חופשות ושעות מנוחה, משום שזה מעייף מאד להיות בעבודה כל הזמן.

וכך, בין עלילות משנה רבות ומשונות, מתקדמת עלילת הספר המרכזית; ת'רזדיי נקסט נלחמת באובדן זכרונו של בעלה, מתקדמת בהיררכית התפקידים בתוך עולם הספרות, נהיית לבלשית (ממש כפי שהיתה בעולם האמיתי), עומדת למשפט על חלקה בשינוי העלילה ב"ג'יין אייר", מסייעת לגיבור עלילה אבודה להפוך אולי את הספר לספר שכן יצא לאור, ועוד ועוד.

העולם המופלא, המוזר והמרתק המוצג לקוראת בספר מוסיף רבדים על רבדים בקריאת ספרים בכלל, וחלק מאלה ילווה אותי וודאי גם בקריאה נוספת בספרים השונים.

פורד, בדרכו (הגאונית, יש לומר) מצביע על כל מיני פינות נסתרות ולא ידועות בספרות, והופך את הקריאה לתענוג אחר לגמרי.

ומשהו על תולדות הספרות (כפי שמופיע בפרק Introducing UltraWord^tm):

When we first devised the BOOK system eighteen hundred years ago, we designed it mainly to record events— we never thought there would be such a demand for story. By the tenth century story usage was so low that we still had enough new plots to last over a thousand years. By the time the seventeenth century arrived, this had lowered to six hundred—but there was still no real cause for worry. Then, something happened that stretched the Operating System to the limit.”
…..
“Demand for written stories increased exponentially during the eighteenth and nineteenth centuries.
by 1884, for all intents and purposes, we had depleted our stock of original ideas.”
…
The twentieth century has seen books being written and published at an unprecedented rate…” (pp. 114)

הספר הזה מאגד בתוכו כל כך הרבה, עד כי הוא נראה לעתים כאוטי. ועד סופו הוא מרתק ומענג, וכדאי מאד מאד לקראו.