כיסא הקשירה – קתרין הריסון

kise_hakshira

"כף רגל קשורה אינה כף רגל שגדילתה נעצרה, … כף רגל קשורה היא כף רגל שבורה, מקופלת באמצעה, בהונותיה כפופות בכוח כלפי העקב." (עמ' 34)

 מיי היתה רק בת חמש כשנקשרו רגליה על ידי סבתה, כי נשים מן המעמד הגבוה רגליהן נקשרות בילדותן, כדי שלא תצמחנה ותהיינה גסות כרגלי המשרתות והאיכרות, כדי שלא תוכלנה ללכת.

כדי שלא תוכלנה לברוח!

ויש ממה לברוח.

 קשירת/שבירת הרגליים היא רק השלב הראשון בדיכוי טוטאלי ובלתי מתפשר של הנשים.

וכך זה נעשה:

"יו-יינג נטלה בידה את כף רגלה השמאלית של מיי וייבשה אותה. היא גזזה את הציפורניים ובזקה אֲלוּם על הסוליה, אחר כך תפסה קצה אחד של האגד הלבן והצמידה אותו אל צדו הפנימי של קימור כף הרגל, ומשכה את רצועת הבד מעל קשת כף הרגל והלאה מעל לארבע הבהונות הקטנות, כך שהן התעקלו פנימה, לתוך הסוליה. אחר כך משכה יו-יינג את האגד ומתחה אותו סביב העקב, ושוב מעל לקשת ולבהונות, יוצרת שמיניות בזריזות, שכבה על גבי שכבה.

'אוי!' אמרה מיי בהפתעה.  'בבקשה, סבתא!' מיי ניסתה למשוך את רגלה אבל יו-יינג אחזה בה בכוח והביטה לתוך עיניה.

'..אני אומרת לך שאסור לך לדבר עכשיו ,' אמרה יו-יינג. 'את חייבת להיות שקטה בזמן שאני עושה את זה.' והיא תפרה את קצה האגד למקומו במחט ובחוט חזק. כשסיימה את השמאלי, עברה לימני.

'אני לא יכולה,' אמרה, אני לא אלך'.

'את תלכי,' אמרה יו-יינג ומשכה את מיי להקימה. בעטה בכיסא האדום הזהוב ושמטה אותו מתחתיה.

מיי צנחה והתישבה על הרצפה. הכאב בכפות רגליה היה חד, כמו שיניים. ..

'לכי,' אמרה יו-יינג. 'זה לא יפעל אם לא תלכי.'

…אבל מיי בכתה בלי קול. טכניקת הקשירה של יו-יינג ריתה מיומנת כל כך, שעם כל צעד התהדקו האגדים, מרסקים את בהונותיה של מיי." (עמ' 36 – 38)

 אחר כך יבוא הסדר נישואין, בו הכלה – מיי  – אינה יודעת כמעט דבר על בעלה, למעט פיסת מידע על מצבו הכספי. אין הוא בא לקחתה לביתו, אין הוא ממתין לה שם, רק נשותיו הקודמות (עליהן לא ידעה דבר), ובהמשך – אונס ואכזריות הם מנת חלקה.

 עד שהיא בורחת. וקשה עד מאד לברוח כשאין לך רגלים לרוץ, במקום בו לאשה אין שום זכויות, וכל שהיא יכולה הוא להיות נספחת לאיזה גבר.. מירב העצמאות שהיא משיגה הוא בכניסתה לבית בושת, שם היא זכאית לחלק מן התמורה המתקבלת מ"לקוחותיה", ורשאית להחליט עם מי תהיה ועם מי לא, ומה לעשות בכספה.

והיא בוחרת – למצוא לה איש זר, לא חשוב מהיכן, ולהיות לו לפילגש, ופוגשת בגבר יהודי, אחיו של איש עסקים מצליח, הנושא אותה לאשה, ואוהב אותה עד כלות.

 ובמשפחתו של האיש היא פוגשת באחייניתו הצעירה ונפשה נקשרת בנפשה.

 סיפור הנע בין ארצות, תרבויות, אהבות; ספר על שעבוד, על מחיר הבריחה מן השעבוד, על הכאב הכרוך ביכולת לחשוב ולהבין.

ואין כלים ואי אפשר באמת לשפוט מי שיצאה כך מן השעבוד..

מומלץ.

כיסא הקשירה – קתרין הריסון. תרגום והערות: אלינוער ברגר. הוצאת עם עובד (376 עמודים)

(פורסם ב– 20 במאי, 2012 בפורום הספרים של YNET)

(The Binding Chair Or A Visit from the Foot Emancipation Society – Kathryn Harrison)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *