ניק הלר היה הבן הטוב, האיכותי, בעל העקרונות. רוג'ר היה הנכלולי. שניהם גדלו בבית שלא חסר בו כלום, עד שאביהם נתפס בעוון הלבנת הון ונשלח לכלא לשנים רבות. כשבגרו ניק שהיה החזק יותר פיזית, אבל המוסרי יותר, התגייס לצבא, לכוחות המיוחדים. רוג'ר החכם בין השניים, הלך לעשות לביתו.
ניק השתחרר מהצבא והפך לחוקר בחברת חקירות. רוג'ר עבד באחד התאגידים, בתפקיד חשוב, אם כי לא חשוב דיו לטעמו, ונישא לאשה אחת, אם לבן. כך הפך לאביו.
איליי בל הוא נער (או ילד) בן 13. יש לו אח מבוגר ממנו בשנה, אוגאסט. אוגאסט לא מדבר.
הוא יכול לדבר, אבל הוא לא רוצה לדבר. אף מילה אחת ככל שאני זוכר, לא אליי, לא לאמא, לא ללַייל, אפילו לא לסלים. …" (*)
אמא אומרת שאוגאסט הפסיק לדבר בערך בזמן שהיא ברחה מאבא שלי. אוגאסט היה בן שש. היא אומרת שהיקום גנב את המילים של הבן שלה כשהיא היא לא הסתכלה…" (*)
אלמלא המליצה מי שהמליצה על ספר אחר של ליסה גרדנר, והחלטתי שלפני שאני קונה אותו לקינדלי אנסה ספר אחר שלה, שנמצא בספריה, ואלמלא הייתי במצב קריאה של ספרים קלים בלבד (מצב העומד להסתיים כבר עתה), הרי שכלל איני בטוחה שהייתי מגיעה אל הספר הזה עתה או אי פעם.
פירס קווינסי, פרופילאי לשעבר באף.בי.איי. שעתה מחלטר בתפקידים דומים אך באופן פרטי, מקבל שיחת טלפון באישון לילה, שיחה מבעיתה למדי. מכוניתה של אשתו, בנפרד מזה שבוע, נמצאה באישון לילה גשום, כשמנועה פועל, פנסיה מאירים, אין סימני מאבק או דם, והאשה נעדרת. נעלמה.
רייני, חוקרת בעברה אף היא, רדופת שדים בהווה, אלכוהוליסטית שלא היתה מוכנה להודות בכך, ומשום כך עזב את הבית, עד שתבין, עד שתחדל, נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.
"עונת יובש" – תיאור מדויק של מצב הקריאה שלי בימים האחרונים. לא עוד ספרות גבוהה, מעמיקה, מחייבת, רק ספרים מן הז'אנר המותח או זה המכונה "צ'יק ליט". סוג של עייפות החומר, כך נראה, שעוד רגע תעבור ואשוב להסתפק בספרים מן הסוגות הנ"ל רק כאתנחתאות בין הספרים החשובים (לי) באמת.
ובכן – "עונת יובש", ספר מתח. וכנהוג בזמנים אלה, נראה, על פי כל מיני רמזים מוכמנים בספר, כי זהו חלק מסדרה בה מככב הבלש אלן בנקס. וכמו סדרות אחרות, אין צורך לקרוא את כל הספרים "עד" הספר הזה, משום שהעלילה עומדת בפני עצמה.
כפר אחד ביורקשייר אנגליה, הובז אנד, שנעזב מכל יושביו לא הרבה לאחר מלחמת העולם השניה, ואלה שלא עזבו פונו משום שהפך למאגר מים עונתי, ובזמן האירועים בספר, הוא יבש למדי, משום שקיץ, רק כמה בתים שנשארו ולא נחרבו, ומשמש בעיקר מגרש משחקים לילדים מן הכפר הסמוך.
לזכותו של יו נסבו יאמר כי גם בספרו האחד-עשר בסדרה, לא אבד מיכולתו להחזיק את הקוראת לאורך כל הספר, הלא קצר הזה, מהחל עד כלה, במתח. עוד יאמר לזכותו כי למרות שזהו הספר האחד עשר בסדרה, לא ניכרת עייפות החומר, אין "חיפוף" בשוליים, אין קיצורי דרך, התיאורים נשארים במלואם, כך שהקוראת יכולה לדמיין, כמעט למשש ולהריח, כל אירוע בספר. עוד יאמר לזכותו של נסבו כי למרות שזהו הספר האחד עשר בסדרת הבלש "הארי הולה" הספר עומד ברשות עצמו, ואין שום צורך לחזור ולקרוא את כל העשרה שקדמו לו; אני יודעת, משום שלא קראתי את כולם, ובכלל, הסדרה תורגמה בארץ קודם כל הספרים השלישי עד השביעי, ואז תורגמו הראשון והשני, ואני קראתי רק חלק מהם, וידעתי להשלים את החסר מתוך תוכנו של הספר שבקריאה. ועניין אחרון לזכותו של נסבו – היכולת שלו להפתיע, שוב ושוב, עם פתרון ועוד פתרון ועוד פתרון.
הכל התחיל מהמלצה אחת, נלהבת ביותר, על הספר הרביעי בסדרה; סדרה שמעולם לא שמעתי את שמה, ומיד לאחריה עוד כמה וכמה המלצות נלהבות מקוראות שמיד הוסיפו עוד ועוד.
רשמתי לי את שם הסופר ושם הספר הראשון בסדרה ופניתי להוצאה, כדי לברר האם יש גם בפורמט דיגיטלי (באתר ההוצאה לא מצאתי, ובשני אתרים שאני מרבה לקנות בהם, לא מופיעים כלל ספרים מספרי ההוצאה (שזה קצת מוזר, כי לא מכבר דווקא רכשתי ספר משלהם באחד האתרים, ועתה הוא בפורמט דיגיטלי "רגיל" בלבד).
מן ההוצאה ענו לי כי אכן, יש לקינדל, אולם רק באתר אחד, שקניתי בו רק פעם אחת, משום שהקניה בו מסובכת מעט; צריך לקנות באתר אחד, ואז לעבור לאתר אחר, שהוא הספריה של האתר הראשון, כדי לקבל את הספר לקינדל. (וצריך להרשם באופן חד-פעמי, שאת זה כבר עשיתי, ולזכור עוד סיסמאות, אבל ניחא.)
מה גורם לאשה צעירה לעזוב את ביתה, את אישה ואת שני ילדיה הרכים, בתה הצעירה ובנה התינוק, שכלל לא זכר אותה. לעזוב לתמיד, בלי לשמור על קשר, בלי שידעו דבר על הקורות אותה. אילו היתה גבר, כלל לא בטוח שהשאלה היתה נשאלת, בוודאי לא באותה התמיהה, שהרי –
…'גברים עוזבים את הילדים שלהם כל הזמן והעולם נושא אותם על כפיים. בודהה ואודיסאוס עזבו ואף אחד לא מתעניין בילדים שלהם. הם יצאו למסעות אציליים כי התחשק להם, וכעבור אלפי שנים כולם עדיין מהללים אותם. …'" (עמ' 260)
דני ומייב ואביהם נשארו בבית ההולנדי, שנקרא כך משום שמי שבנו אותו לעצמם היו זוג הולנדי שקבע משכנו בפילדלפיה, בתחילת המאה העשרים, בית גדול ומיוחד במינו. שיש בו חדר אוכל עם תקרה גבוהה במיוחד, חדר נשפים ענק בקומה השלישית, חדרי שינה ייחודיים, חצר ענקית. פעם היה הבית במרכז שדות, אלא שהשטחים נמכרו ונבנו בתים שכנים לו במורד הרחוב.