כשקראתי את "על החיים ועל המוות" של קניוק, חשבתי שבכך יסיים, ולא יכתוב יותר. משום שהיתה שם מין סגירת מעגל, שאחריה מה עוד יש לומר? אז זהו – שיש. ב-תש"ח , שאינו בדיוק ספר, או נובלה, אלא יותר ממואר, חוזר קניוק אל מלחמת העצמאות – והתפקיד שמילא בה. מתוך זכרונותיו, או אלה שהוא חושב שהם […]
ואפתח בנימה ניו-ז'ורנאליסטית בעליל: לו ידעתי מהו ומיהו "היהודי האחרון", כנראה שלא הייתי מכניסה עצמי ל"הרפתקה" הזו; ולא משום שאינו ספר טוב, כלל וכלל לא. להיפך – הספר מצוין ביותר. אלא שאני נמצאת במקום אחר מזה שהייתי צריכה להיות בו כדי לקרוא את הספר הזה. ובכל זאת – פטור בלא כלום אי אפשר. היהודי האחרון […]
יורם קניוק מת וחזר אחרי ארבעה חודשים כדי לספר איך היה והיה מעניין; ספר שלם שהוא זרם תודעה אחד בין דמדומים והזיות וחזרה למציאות וחזרה להזיות וחוזר חלילה; בין עבר לבין הווה, בין כאב למשככי כאבים… ואין כל הפרדה בין העכשיו לאז, והכל בעיניו של הכותב. נושך ובועט ואוהב ומלטף בו בזמן, יהודי חילוני למהדרין, […]