התופת – דן בראון

התופתאחרי ספר מהפך קרביים כמו "השיבה הביתה" מוכרחים לקחת פסק זמן, ולו קצר ביותר, כדי להשיב את פעימות הלב לסדרן ואת הנשימה לקצב היומיומי. "התופת" הוא בדיוק ספר מתאים לכך. מסוג הספרים המרתקים ומהפכים דפים, לוקחים את הקורא/ת לעולמות רחוקים או קרובים אך שונים. אלה שגיבוריו הם ללא חת, יפים ותמירים (תמיד) מלאי תושיה, חכמים. אלה שעלילותיהם מלאות תהפוכות.

אלה שעם סיומם לא יישאר הרבה בזכרון, אבל ההנאה מהם, בזמן קריאתם – מרובה.

 דן בראון "פרץ" לתודעת הקהל עם "צופן דה-וינצ'י" שלו, בו כרך עלילה היסטורית חלופית יחד עם סיור מוזיאונים, פגישות עם אספנים ובעיקר הכרות עם פרופסור מהרווארד – רוברט לנגדון, כאמור גיבור ללא חת, יפה תואר, רב תושיה וכו'.

 הספר "התופת" לוקח אותנו לסיור במוזיאונים של פירנצה בעיקר וגם ונציה, תוך התמקדות ביצירות הסובבות את "התופת" של דאנטה מתוך "הקומדיה האלוהית" שלו.

 העלילה – מותחת ורבת תהפוכות כאמור: רוברט לנגדון מתעורר בבית חולים, פצוע בראשו, כשאין לו מושג מה קדם לפציעה הזו, ואיך בכלל הגיע לפירנצה. והלא יש לו הרצאה לשאת בפני סטודנטים, בעוד כמה ימים, בהרווארד. לצידו הוא מוצא רופא איטלקי, ורופאה צעירה שנקראה לתרגם.

מתנקשת המופיעה מאי-שם יורה ברופא, ולמרות טשטושו מצליח לנגדון לברוח יחד עם הרופאה הצעירה (והיפה, כמובן), להתחמק מן המתנקשת, ולצאת למסע בו הוא מבקש את זכרונו שאבד יחד עם נסיון להציל את העולם משגיונותיו של מיליונר גאון אקסצנטרי מטורף שלמרבה המזל הלך לעולמו מספר ימים קודם לכן, אולם השאיר אחריו תעלומה המאיימת על שלום העולם.

 מכאן מתגלגל לנגדון דרך הגלריות והמוזיאונים של פירנצה, תוך אזכור חוזר ונשנה של דאנטה, הגלייתו מפירנצה, אהובתו ביאטריצ'ה, יצירות האומנות שצוירו לכבודו ולכבוד יצירתו, וכמובן – התופת.

מהפך דפים, מרתק, מותח, ובסופו אנחת רווחה – העולם ניצל (בינתיים) פחות או יותר.

 אה, ויש גם דילמה מוסרית כלל עולמית, זו העוסקת בריבוי האוכלוסין מול משאבי כדור הארץ ההולכים וכלים. חומר למחשבה.

 ועוד נשארים בסופו – הבטחה (לעצמי) לקרוא את "הקומדיה האלוהית" (מתישהו) לבקר בפירנצה (במהרה בימינו, אמן) לחזור לונציה, לקפוץ לאיסטנבול ולנסות לזכור כמה אזכורים ליצירות המופת הנמצאות בכל המקומות הללו, שכן הספר מלא באיזכוריהן ובתיאוריהן.

מומלץ כממתק קליל לימי הקיץ.

 התופת – דן בראון. תרגום (מצוין בהחלט): נורית לוינסון. הוצאת : מודן. (533 עמודים)

(פורסם ב– 19 באוגוסט, 2013 בפורום הספרים של YNET)

(Inferno – Dan Brown)

כחודשיים לאחר קריאת הספר ביקרתי בפירנצה, ובכל חנות ספרים, חנות מזכרות, חנות מוזיאון, נראו ערימות של הספר הזה, בשפות שונות (לא כולל עברית, לצערי) ליד הקופה. ובצדק גמור. עוד סיבה לקרוא את הספר הזה.

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *