נראה לי שאני מתחילה להתמכר לכתיבתה המשובחת של קוני ויליס. לאט לאט אני מצמצמת את מרווחי הזמן בין ספר אחד לשני משלה, ספרים שמובטחת בהם הנאה מרובה, תמיד, ורק הידיעה כי בשלב זה או אחר אשאר בלי ספרים חדשים (לי) משלה, מכריחה אותי להמתין מעט בין האחד לשני.

כי אחרי ספר נחמד שבא אחרי ספר פחות מוצלח, שלא לדבר על ספרים שכלל אינני מצליחה להביא לידי גמר, או ספרים "ריקים" כאלה שאני קוראת ושוכחת, תמיד טוב לדעת שיש סופרות וסופרים שלא יאכזבו. קוני ויליס היא סופרת כזו. גם אם זוהי אסופּה של סיפורים ולא רומן.

ולסיפורים עצמם.

הראשון: The Last of the Winnebagos עוסק במגיפה. מגיפה שהרגה את כל הכלבים. הותירה רק מעט תנים, ושאר חיות בר ההולכות ונכחדות. דייוויד מקומבי, צלם-כתב בשירות אחד מאמצעי התקשורת נשלח לכתבה, ובדרך רואה תן דרוס בשולי הדרך. בזמנו של מקומבי יש לדווח על כל חיה מתה, ויש עונש על פגיעה בחיות הבר. התן הדרוס מזכיר למקומבי את הכלב שהיה לו פעם, שנפגע מרכב חולף.
וכל תיאור העולם הזה, שבו פגיעה בחיות חמורה מפגיעה בבני אדם, שאין בו פרטיות, שיש בו סוכנות מעקב ושיטור בעלת סמכויות נרחבות, כל התיאור הזה מרתק ומבעית כאחת.

ואם מגיפה, הרי שאי אפשר שלא להתיחס לזאת שהתפשטה בשנה האחרונה, דווקא בין בני האדם:

“… You know whose fault the newparvo really was, don’t you?’
Yeah, I knew. It was the communists’ fault… Or maybe it was the fault of the Japanes,… Or the Democrats, or the atheists or all of them put together..” (pp. 21)

ב- Even the Queen עונה ויליס למבקרותיה, הטוענות כי אינה כותבת מספיק עם נושאים נשיים. הסיפור הזה עוסק בעניין נשי לחלוטין – הווסת. או, נכון יותר, העדרה בעקבות המהפיכה שאפשרה לנשים להפוך את חייהן לנטולי תהפוכות הורמונליות, כאבים, התכווצויות, דימומים, וכל שאר העניינים הכרוכים במחזור החודשי. וכנגד המהפיכה קם ארגון נשים המתנגד לכל התערבות במחזור החודשי של נשים, והן טוענות כי זו מזימה של הפטריארכיה לשעבד נשים בדרך אחרת.
סיפור משעשע לכל אורכו (אף פעם לא הבנתי את מעגלי החגיגות סביב המחזור החודשי).

Schwarzschild Radius  – מבוסס על סיפורו האמיתי לגמרי של קרל שוורצשילד, פיזיקאי ואסטרונום יהודי גרמני, שנודע בעיקר במציאת הפתרון המדויק למשוואת השדה של איינשטיין.

המספר, מדען בשלהי חייו, חוזר אל ימיו כחייל בצבא גרמניה, בחזית הרוסית, במלחמת העולם הראשונה,  כאשר בין החיילים בחפירות נמצא גם קלר שוורצשילד, שהרופא הצבאי אינו מוצא הגדרה למחלתו, המתבטאת בפגיעה בעור ולכאבים עזים.

למרות מצבו הרפואי (שוורצשילד סבל ממחלה אוטואימונית נדירה),  הוא עוסק לא מעט בתאוריות בתחומי ההתמחות שלו.

“…and now I can hear him clearly. “I mean, can you imagine trying to figure out something like the theory of black holes in the middle of a war and while you were suffering from a fatal disease? And just think, when he came up with the theory, he didn’t have any idea that black holes even existed.” (pp. 112)

יש לה לויליס חוש הומור משובח, ומצאתי עצמי, לא פעם, מחייכת במהלך הקריאה, ואף צוחקת בקול רם. הסיפור ADO הוא סיפורם של המורות והמורים לספרות בימים של תקינות פוליטית, הנאלצים לקצץ בקלאסיקות כדי להתאים את הספרים, השירים ואפילו המחזות של שייקספיר כך ששום משפט או מלה או סצינה לא יפגעו באיש. "המלט, הצטמצם לעמוד וחצי.

וישנם עוד סיפורים – Spice Pogrom שהוא כולו מד"בי, ויש בו חוסר ההבנה הלשונית שבין בני האדם ליצורים תבוניים אחרים.

ישנו סיפור שעוסק בניסויים לקראת מסע בזמן, וסיפור העוסק בלונדון של ימי הבליץ. הד מוקדם לספרים מאוחרים יותר שלה.

ועוד. כל סיפור נפלא בפני עצמו, ויחד הם יוצרים אסוּפּה מרנינת לב ומשמחת.
כמו כל ספריה של ויליס.

מומלץ.