אחרי שנתיים וקצת בעולם הבדיון, אחרי שמונתה לניהול העולם הספרותי, שבה ת'רזדיי נקסט לעולם האמיתי (המומצא לגמרי על ידי ג'ספר פורד); יש לה ילד קטן – פריידי,  והיא צריכה למצוא לעצמה עבודה מחדש, ולסדר את חייה מחדש.

בעלה, לנדן, עדיין מחוק על ידי משמר הזמן, עניין ההופך את בנה לסוג של חסר אב, וזהו רק פרדוקס אחד מתוך עוד ועוד פרדוקסים, חלקם הנובעים ישירות ממסעות בזמן, ופרדוקסים נוספים, הנובעים מן העולמות השונים בהם נעה נקסט, יחד עם גיבורים נוספים.

“Things are just so much weirder than we can know.” (pp. 391)

יחד איתה מגיע גם המלט, שנאלץ להגר מעט מתוך המחזה, משום שאופליה משתגעת קצת יותר מדי, והמזימות סביב חצר המלוכה באלסינור הולכות ומתרבות; בשלב מסוים יסתמן איחוד בין המלט לבין נשות ווינדזור העליזות, ויהיה צורך דחוף לאתר איזה שייקספיר, משום שכתב היד המקורי לא שרד, וכידוע, אם אין כתב יד מקורי, ניתן לבצע שינויים בעלילות הספרים השונים (ר' פרשת ג'יין אייר).

החזרה לעולם האמיתי, יש בה לא מעט היבטים חיוביים:

“…after two years living inside fiction, I had begun to yearn for a world where every tree and rock and hill and cloud has its own unique shape and identity. And the sunsets. I missed them most of all. Even the best-described ones couldnot’ hold a candle to the real one. …” (pp. 3)

עד שיחזרו חייה לאיזשהו מסלול, משום שחייה לא יוכלו לשוב למסלולם עד שמחיקתו של לנדן תבוטל, מתמקמת ת'רזדיי נקסט בבית אמה.

וזה לא כל כך פשוט.

בבית האם מתגוררים, בינתיים, אמה המילטון וביסמרק, שגם הם נזקקו לאיזה מפלט ממקומם בזמנם.

יחד עם ת'רזדיי חזר גם עוף הדודו שלה, יחד עם צאצא, יצור שהוא כולו נזק אחד גדול, כמו כל מיני ילדים בלתי ממושמעים בעליל.

המצב באנגליה, עם שובה של ת'רזדיי אינו מבשר טובות. מתברר כי יוריק קיין, דמות בדיונית לחלוטין שיצאה מאיזה ספר, כלל לא ברור איזה, אל העולם האמיתי, הולך וצובר כח, תוך שהוא נהנה מתמיכת התאגיד "גוליית'", ומאיים להשתלט על אנגליה כולה.

בדרך לא דרך הוא זוכה גם לתמיכה בלתי מסויגת של בית הנבחרים, ורק הנשיא הקשיש, שימיו בעצם ספורים, עדיין שומר על מראית עין של דמוקרטיה, תוך שברור לכל כי ביום שימות יוכרז קיין דיקטטור.

“…As soon as he was in power he proclaimed himself chancellor. His Unreform Act last year restricted the vote to people with property” (pp. 46)

אביה של ת'רזדיי, הנוסע וחוזר בזמן, ומגיח מדי פעם כדי לעדכן אותה, מספר לה כי על כתפיה מונח גורל העולם כולו. עליה לדאוג לכך כי באליפות הקריקט תנצח נבחרת סווינדון, אחרת סוף העולם יגיע.

עוד מבשר לה אביה כי יש חוזה על ראשה, וכי עליה להזהר מאד שלא למות לפני המשחק.

ת'רזדיי מגלה כי בשנים שעברו עליה בעולם הבדיון המשיך שכר הדירה שלה להיות מחויב, זו ששכרה לאחר שלנדן הומת בצעירותו, ועתה היא חייבת סכומים גבוהים ביותר, משום הריבית דריבית.

המצב כולו נראה בעייתי ואף כבד מנשוא, מה גם שמדי פעם מגיעות דמויות מהנהלת עולם הבדיון על מנת להיוועץ עמה בכל מיני נושאים העולים על הפרק.

לאורך הספר כולו, כמו גם בספרים הקודמים, מובאות עלילות משנה, שכל אחת מהן היא סיפור בפני עצמו – כמו ביקור במפעל השכפול שנזנח, קפיצה לעולם המוביל לעולם האחר, וכמובן – משחק הקריקט, שהוא שיאו של הספר.

ובכן, משחק הקריקט הכה אנגלי, יש לו חוקים ותקנות משלו, ומשום שיש בו כל כך הרבה תקנות, ומשום היצרים המשולהבים הנילווים לכל משחק, הרי שלכל קבוצה יש חבר יועצים משפטיים, ובכל משחק נוכחים שלושה משופטי בית המשפט העליון, האמורים להכריע בכל דבר ועניין שיתעורר, מבחינה פרוצדורלית, במהלך המשחק, וזאת על מנת שלא יתעכבו משחקים עד תום הדיונים בערכאות השונות.

“…when a legal argument was overturned in the high court two years after the match was played, it became mandatory that three high- court judges be at readiness to give an instant, unquestionable ruling on any legal point. “ (pp. 340)

הספר הזה, כמו קודמיו, מרתק, מצחיק, מאיר עיניים, ומאפשר נקודות מבט ייחודיות על עולם הספרות והספרים. כך, למשל, ההתיחסות לקריאת ספרים:

“Well, each interpretation of an event, setting or character is unique to each of those who read it because they clothe the author’s description with the memory of their own experiences. Every character they read is actually a complex amalgam of people that they’ve met, read or seen before— far more real than it can ever be just from the text on the page. Because every reader’s experiences are different, each book is unique for each reader.”

…

…every time a book is read by the same person it is different again— because the reader’s experiences have changed, or he is in a different frame of mind.”  (pp.22)

ואפילו בעניין פרסום ספרים בהוצאה עצמית:

“…The realm of the self- published book was a bizarre mix of quaint local histories, collections of poetry, magnum opuses of the truly talentless— and the occasional gem. The thing was, if such books became officially published, they were welcomed into the Great Library with open arm…” (pp. 265)

ומחוץ לעולם הספרות, הצצה אל הפוליטיקה המקומית, שהיא, כנראה, אוניברסלית; כך, למשל, בעימות טלוויזיוני בין נציגי המפלגות השונות, עליהם לעשות הכל כדי שלא להדרש לשאלות אותן נשאלו (כפי שקורה בדרך כלל בעימותים אמיתיים):

“…I condemn utterly and completely the Terrible Thing in the strongest possible terms. We in the Whig Party are appalled by the way in which Terrible Things are done in this great nation of ours, with no retribution against the Somebody who did them. I would also like to point out that the current spate of Terrible Things being undertaken in our towns and cities is a burden we inherited from the Commonsense Party, and I am at pains to point out that in real terms the occurrence of Terrible Things has dropped by over twenty- eight percent since we took office.” (pp.50)

וכל הנאמר לעיל אינו אלא שמץ וקצה קצהו של הספר המצוין הזה, שאף אותו יש לקרוא, ולהנות עד אין סוף (ושוב, כה חבל שלא תורגמו כל הספרים בסדרה).