בבואך לקרוא מותחן המתרחש באוסלו שבנורבגיה, טוב תעשי אם תמנעי מצפייה, במקביל, בסדרת מתח דנית ("הרצח". סדרה מצוינת ביותר), וזאת משני טעמים; האחד – יקשה עלייך ביותר להפרד מן המסך לטובת הספר, שכן הסדרה, כאמור, מצוינת ביותר, והיא מרתקת אותך ומונעת שינה מעינייך, והצפייה בה היא לגמרי על חשבון זמן הקריאה. והשני, החשוב יותר – איכשהו, בעת שתשקעי בנים-לא-נים של לפני התרדמה שתיכף תיפול עלייך, יתערבבו לך העלילות, והמכונית שראה, או לא ראה הקשיש שמוחו צלול, אך סדרת מקרי השבץ שעבר מונעים ממנו לדבר,  נסחפת במים, מול המצלמה התת קרקעית שהותקנה פעם כדי להנעים את זמנו בצפייה בדגים שבמים, מצלמה המשדרת אל מסך הטלוויזיה בו הוא בוהה בכל הימים, המכונית הזו תתערבב לך עם המכונית בה הוטבעה הנערה שבסדרה, ואין זה משנה כלל כי זו טבעה בנורבגיה, וזו  בדנמרק.

אלא שחבל להחמיץ איזו מהן. אך, כאמור, מומלץ מאד להפריד.

הארי הולה, הבלש האלכוהוליסט, הזאב הבודד, החוקר המצויין, החבר הטוב ביותר של כמה וכמה מעמיתיו, חוזר. והפעם, כפי שקורה מדי פעם בסדרות מתח מן הסוג הזה, האישי הופך ליותר ויותר דומיננטי, עד כי הוא מאפיל על עלילות המשנה, ואף יותר מכך, הופך להיות ציר העלילה המרכזי.

ודוק, לא מעט סופרי וסופרות מתח מן השנים האחרונות יצרו סדרות שבהן הפשעים והפושעים מתחלפים, אך הבלשים, החוקרים, הגיבורות והגיבורים נשארים, וחייהם הפרטיים מהבהבים ברקע הסיפורים, כך שמי שרוצה ממש לעקוב אחר התמורות בחייהם האישיים של אותם גיבורים, צריך לקרוא את הספרים על פי סדר כתיבתם. ומי שמתעניינת בפתרון התעלומות, די לה בכך שתיקח לידה כל ספר מן הסדרה, ותוכל להתעדכן "על הדרך" גם במה שקרה לאותם גיבורים בחייהם.

אלא שעם חלוף השנים והספרים והסיפורים, הופכים לעתים, כאמור, גיבורי הספר וחייהם לנושא המרכזי בו. רקל, זוגתו האהובה של הולה, כבר הספיקה להיות חלק מעלילת הפשע ב"איש השלג", הרי  ש"סכין" נפתח במותר; רצח, בסכין. (לא קראתי את כל ספרי הסדרה, ובהחלט לא על פי סדר הוצאתם, כך שאיני יודעת האם היו עוד מקרים בהם האישי הפך לנושא הספר).

הרצח של זוגתו, בנפרד בספר הזה, ארע בלילה שהולה אינו זוכר ממנו דבר. רק שהגיע לאיזה בר, והובל משם, שיכור למדי, לאחר קטטה, על ידי אחד מחבריו הטובים ביותר, ומאז – חור שחור. עד שהתעורר בביתו, עם בגדים ספוגי דם (היתה קטטה, או שמה משהו אחר). משום שהיא זוגתו הולה מושעה מן החקירה. משום שהיא זוגתו ומוכרת לכל עמיתיו, מצטרף גוף משטרתי נוסף, שאינו מקומי, לחקירות.

ולמרות שהרצח הזה, הנורא, ופענוחו יכולים למלא ספר שלם, הרי שיש עלילות משנה, כולן סבוכות לא פחות, וגיבורים לרגע  שקורותיהם הופכים לחלק מן הפאזל כולו, עד שייפתר.

כהרגלו, מוסיף נסבו עוד ועוד תיאורים ואווירה ההופכים את הספר הזה ליותר מ"עוד ספר מתח". כך, למשל, שני עמודים שלמים מוקדשים לענייני תחבורה, העומס בכבישים (שלא תחשבו לרגע שזה רק כאן) ופתרון מהפכני להקטנת העומס, על ידי מעין קרוניות אישיות המרחפות, על פי דרישה, כמו מוניות, מנקודה לנקודה. ומי שטרפד את הרעיון הם בעלי האינטרסים, יצרני הרכב והתעשייה הנלווית (לגמרי נשמע מוכר).

'כיום אנחנו מסיעים אדם או שניים וכלי רכב במשקל של טונה על כבישים שדורשים שטחים עצומים ותחזוקה מקיפה כדי לעמוד בתנועת כלי הרכב שנוסעת עליהם. … אבל לא זה המחיר הגבוה ביותר שהאנושות משלמת בהשתמשה בתחבורה פרטית כיום. אלא הזמן. אובדן הזמן הנגרם כשמי שיכול פוטנציאלית לתרום לחברה נדרש לבלות מדי יום ארבע שעות כשהוא עסוק כולו בתמרון המכונה שלו בתנועה של לוס אנג'לס.' ..
האלטרנטיבה.. 'תרנים  שמהם תלויות קרוניות קטנות לאדם או שניים, בדומה לרכבלים. …'
…
'…בדיוק כמו יצרני הנשק הגדולים, יצרני המכוניות הם גוף בעל עוצמה… לכן הם נאבקים נואשות נגד ההתפתחות על ידי העמדה פנים שהם תומכים בה. אבל כשהם מנסים לשכנע אנשים שמכוניות אוטונומיות הן הפתרון, זה כמובן לא מפני שהם מחפשים פתרונות תחבורה טובים יותר, אלא מפני שהם רוצים לבלום את מהלך ההיסטוריה, ולהמשיך לייצר מפלצות במשקל של טונה, גם כשהם יודעים שזה לא משרת את העולם, אלא להפך, מכלה את המשאבים הדלים של כדור הארץ …'." (עמ' 302 – 305) (ציטוט מכתביו של אחד החשודים, לאורך הספר).

ועוד בספר – אנס סדרתי ששוחרר לאחר שריצה את תקופת מאסרו, ואף לא חשבון לא פתור עם הולה, יחד עם דחפיו החולניים שמעולם לא טופלו. ואולי הוא הרוצח.

ואולי, אולי הולה עצמו הוא הרוצח. שהרי הוא כעס על הפרידה ממנה, והטביע את יגונו באלכוהול, הרבה אלכוהול, עד שאינו זוכר כלל מה אירע באותו הלילה. והסימנים, אלה המורים עליו, הולכים ומצטברים.

לקראת סופו של הספר חשבתי שראוי, אולי, להוציא את הולה, כבר בספר הבא, אם יישאר בחיים בסופו של הספר הזה, לגמלאות. לשלוח אותו לאיזה מקום מרוחק ונינוח, שבו יבלה את ימיו ולילותיו במנוחה ובתחביביו, כמו המוזיקה שהוא כה אוהב (ראוי גם להוציא פסקול לספר הזה, שכן לא מעט שירים נזכרים לאורכו). אלא שכלל לא בטוח שיחיה.

אך אם יחיה, כדאי שיחדלו עלילותיו מלהכתב, ולוּ רק משום שחייו האישיים הולכים ותופסים נתח נכבד יותר ויותר מן העלילה.

ספר מתח ראוי להיקרא. כתוב נפלא, מהפך דפים מתחילתו ועד סופו, וככזה מומלץ.