ג'סינטה (ג'סי) אוונס (בעבר: מקמילן), היא אשה לא ממש צעירה, כזאת של באמצע החיים, זו שחיה תמיד בצל בעלה המצליח למדי, הקרייריסט, זו שגידלה את הילד, עכשיו הוא כבר בקולג', ותמיד היתה בבית, כמו המודל האמריקאי הכה מקודם.  ואז בעלה מודיע לה שהוא רוצה להתגרש ומצא מודל צעיר יותר, ופתאום היא צריכה להתמודד עם החיים עצמם, לעזוב את הבית המשותף, למצוא לה פרנסה, למצוא את מי שפעם היתה, זו עם החלומות והתשוקות והשאיפות, זו שבחרה לוותר על כולם למען החלום הפרברי, ועתה היא צריכה להתחיל מחדש. כבר לא צעירה כמו אז.

היא לא באמת מצטערת על הפרידה. אחרי הכל, כל כך הרבה שנים היתה עזר כנגדו, טיפלה, בישלה, ניקתה, גידלה, בזמן שהוא טיפח לעצמו קריירה, ואף ביקר לא מעט את ביצועיה.

… רק בחורים קפוצי תחת דורשים תחתוני בוקסר מגוהצים, ורק שמוקים שהראש שלהם תקוע בתחת של עצמם וחושבים שהכול מגיע  להם מאלצים מישהי אחרת לעשות את זה בשבילם ועוד מעזים להתלונן שהקפלים לא מספיק ישרים."

לא, היא לא באמת מצטערת. היא יצאה לחופשי במובן מסוים. היא יכולה להתחיל מחדש.

קודם כל, עד שתתארגן על חייה ותבחר לה כיוון חדש, היא מבקשת לגור אצל הוריה. רק לזמן קצר. הבחירה הזו מתבררת כלא כל כך מוצלחת, אבל אין לה באמת ברירה. מצד שני, אין לה כבר מקום בבית ההורים, משום שכשהילדים עוזבים את הבית, איכשהו חפצי ההורים נודדים גם לחדרים שהתפנו, ומצמצמים אט אט את מה שעוד נשאר מן החלל הפנוי.

למזלה הטוב, חברתה הטובה מבקשת שתקבל על עצמה עבודה כאם בית בבית דודתה השוהה בחו"ל, באיזו עיירה נידחת, בית שפעם אחת ביקרה בו עם חברתה, כשהיו שתיהן בנות עשר. היא אהבה מאד את הבית, האפל, המוזר, עם כל המעברים המסתוריים והמבוך שבגן. חברתה היתה מבועתת, ועל כן עזבו מוקדם מן המתוכנן, מוקדם מכדי שתספיק ליהנות מכל מה שיש לבית להציע.

עתה היא מתבקשת להתגורר בבית, לתקופה לא מוגדרת, לשמור עליו. לתחזק אותו.

הבית ניצב בקצה הכפר, קודר וחשוך כמו פעם. יש לו שטחים נרחבים סביבו וגנן לתחזקם, איש מוזר, מוזר מאד, מבוגר מאד, ויש רב משרתים לבית, שגם הוא מבוגר מאד ומוזר מאד-מאד, ושכנה אחת, מבוגרת מאד, ומוזרה גם היא, בעלת קיבולת אלכוהול אינסופית כמעט.

והבית המוזר בעצמו המושך אותה בחבלי קסם.

כן, יש קסם בבית, ויש קסם בשכנים. הכפר הוא אזור תיירות לאנשים רגילים, ותושביו, בחלקם אנשי קסם, ובין הרגילים לקסומים יש יחסי גומלין ושכנות, תוך שמירה על איזון.

' עולם הקסם . . . מסובך. החלק בממשלה ששומר את הידע עלינו בסוד גם דואג שהמשטרה המקומית לא תתערב בנושאי קסם מסוימים . לשם כך יש לנו טריטוריות .כל טריטוריה, גדולה כקטנה, נשלטת על ידי קבוצת קסם, כמו משני־צורה או היררכיה של מכשפים. רוב הטריטוריות מתנהלות בהגינות, ולמעשה משאירות את רוב אכיפת החוק בידי הדיקים והג'ייניות. זה קל יותר, זול יותר, ובואי נודה על האמת, החלק בממשלה שאמור לעבוד עבורנו הוא עדיין ממשלה – עדיין יש להם בעיות רגילות של חוסר יעילות ובירוקרטיה. יעיל יותר לתת לחוקי הדיקים והג'ייניות להיות האור המנחה שלנו. אבל בכמה נושאים שהם ענייני קסם, לדוגמה משני־צורה שנלחמים על המקום שלהם בתוך הלהקה, מנהיגי הטריטוריה קובעים. ואם המנהיגים האלה פחות הגונים . . . טוב , אז בטריטוריה הזו נשקפת סכנה לצדק. זה עצוב אבל נכון.'"

וג'סי, ובכן ג'סי מגלה שיש סיבה שהוזמנה לבית הזה, בדיוק עכשיו, ויש סיבה לנוכחותה כאן, ויש לה אפשרות לכוחות קסם, אם תרצה, והיא רק צריכה להחליט.

הספר הזה היה מונח בקינדלי תקופה מסוימת, לעת כזאת שבה לא אמצא שום דבר אחר שאני ממש רוצה לקרוא; למען האמת לא ידעתי עליו דבר חוץ משם המו"לית בארץ, והידיעה שמרבית הספרים שהיא בוחרת להוצאתה מתאימים לי לקריאה, בזמנים מסוימים.

עוד יאמר כי הספר הזה התחיל כספר "רגיל" שאין בו פנטזיה כלל, ושמחתי על כך מאד, כי לפעמים צריך לנוח מעולמות הפנטזיה, ועל כן הופתעתי עד מאד מהופעת הקסם בהמשכו של הספר. (ככה זה כשלא קוראות את הכריכה האחורית).

ונהניתי. נהניתי עד מאד. מן הכתיבה, מן העלילה שהפכה לי דפים, מהמסרים הפמיניסטיים הכה אוניברסליים, שמסתתרים בספר, בלי להפריע לרצף ולשמחת הקריאה.

לא ניתן למדוד אומץ של אימא. אנחנו עמלות ברקע, יום-יום, בלי הכרת תודה, כדי שהילדים שלנו יגדלו ויהיו במיטבם. הקרבנו את עצמנו למען יקירינו ועשנו זאת בשקט. בשמחה. מלאות באהבה."

'…אני ממשפחת אוונס. טוב.. חוקית אני אוונס. התחלתי בתור מקמילן. אין לי אפילו שם משפחה משלי. הוא פשוט ניתן לי ונלקח ממני על סמך הגברים שבחיי-'".

…סטוצים ללילה הם בדרך כלל לא מוצלחים בשביל האישה;…"

לגמרי כדאי לקרוא את הספר זה, בלי התחייבויות, בלי להעמיק. הנאה שלמה.

וכמה טוב שיש לי כבר השני בסדרה. בתקווה שיהיה לא פחות טוב.