בימים כתיקונם מן הסתם הייתי מסיימת קריאת הספר הזה בתוך יומיים שלושה. בימים כתיקונם יכולתי גם ליהנות ממנו, ככל שניתן, כספר מתח (טוב, חצי מתח) משעשע, ולדפדף הלאה. או, לחילופין, להניחו בצד, כי הוא לא ממש מהפך דפים.

אבל הימים אינם ימים כתיקונם, ואין לי מושג עד כמה הספר הזה מהפך דפים באמת, או סתם משעשע, כי החיים עצמם הפכו למתוחים ומאתגרים בפני עצמם.

מה גם שהתחלתי לקראו בלילה שלפני שכל העולם נהפך למקום אחר. שונה.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר, ובכל זאת קראתיו עד תומו, גם אם במנות קטנות וקצובות, ממש ממש לפני שארדם, בכל לילה. משהו שישכיח ממני את הכאן ועכשיו. עניין חשוב בפני עצמו.

פינלי דונובן היא סופרת לא כל כך ידועה. יש לה בעל לשעבר, שעזב אותה לטובת גירסה צעירה יותר, נמרצת יותר, עשירה יותר ובכלל יותר, והוא מאיים לתבוע משמורת על שני ילדיהם הצעירים, משום שאין משאבים אף לשלם את החשבונות הקבועים בבית, אלה הנערמים על השולחן במטבח. פעם אף נותק החשמל בבית, והוא נחלץ לשלם כדי שילדיו לא יחיו בבית בלי חשמל.

אבל אין לה כסף.

לעומת זאת, יש לה דד-ליין לספר הבא, עליו כבר קבלה מקדמה, ואם לא תעמוד בלוחות הזמנים תצטרך להחזיר את המקדמה. לא פשוט. אין לה באמת מאיפה.

יום אחד היא מנהלת שיחה עם הסוכנת שלה, מספרת לה על תוכן הספר שבכתובים (משהו עם חיסולים ומוות לא טבעי), ואשה אחת ששמעה את הסיפור, כנראה לא את כולו, מקבלת את הרושם כי היא מחסלת אנשים לפרנסתה, ומזמינה את רצח בעלה. היא אף תוחבת לידה מעטפה עם מזומנים, מקדמה על חשבון החיסול המוזמן.

ומכאן יתגלגל הספר באופנים לא לגמרי הגיוניים, כמובן וכיאה לספר מן הז'אנר הזה, עד  לסופו המופרך לא פחות.

בהחלט משעשע, קצת מותח, ואסקפיזם בפני עצמו.

לימים קשים כמו אלה.