יש מן המנחם והמוכר בקריאת ספריה של אגתה כריסטי; בין אם קראת ספר אחד שלה, או ספרים רבים, הרי שאת גיבוריה את כבר מכירה, בין אם זוהי גברת מרפל הקשישה וסביבתה הכפרית, או הרקול פוארו, הבלש הבלגי בדימוס, המקורב לכל חוקרי המשטרה באירופה, ועל כן מוצא עצמו מעורב בכל מיני מקרי רצח המתרחשים, הפלא ופלא, בדיוק כשהוא נמצא באזור. את גם מכירה את אתרי ההתרחשות, תמיד סביבה סגורה ומבודדת, תמיד קבוצת אנשים שאחד או אחת מהם ירצחו, וברור יהיה כי. הרוצח או הרוצחת יימצאו ביניהם, תמיד תחסר לך פיסת מידע מסוימת כדי שתוכלי להצביע על הרוצח, פיסת מידע שכמובן תהיה בידי הגיבור/ה, ובכלל, תמיד תתענגי על הקריאה בספר מהחל עד כלה.

מובן שיש בין ספריה מפורסמים יותר, שאף זכו למספר תרגומים ואף לעיבודים לסרטים, וכאלה הנחבאים אל הכלים יותר, חלקם מרתקים לגמרי וחלקם נינוחים, אבל לעולם לעולם לא תשתעממי בעת קריאתך.

כך גם רעה תחת השמש.

מלון יוקרתי משהו אך מבודד. חבורת אנשים שהקשר ביניהם רופף, וכל אחד מהם מסתיר איזה פן מאישיותו. ישנה הכרות קודמת בין חלק מן האנשים, שתתברר לאורך זמן ותהיה חשובה לפתרון התעלומה, וכמובן – רצח.

ארלנה מרשל, אשה יפה ומסובבת ראשים נמצאה מתה בפינה נידחת בלשון היבשה עליה נמצא המלון. בעלה שנראה אדיש לאהבהביה עם אורח אחר, נשוי, מר רדפרן, שאינו יכול להסיר עיניו ממנה, ושאשתו הינה מושא רחמי כולם. בתו של מר מרשל, בעלה של ארלנה, שנראית כמי שאינה מחבבת את אמה החורגת כלל, ועוד כהנה וכהנה אורחים ואורחות, כל אחד ואחת מהם יכולים להיות בעלי מניע ואף אפשרות להרוג את המנוחה, חוץ מאלה שיש להם אליבי מושלם, עניין חשוד בפני עצמו, וכמובן – הרקול פוארו, הבלש המפורסם, ששיטות החקירה שלו יביאו, בסופו של דבר, לפתרון התעלומה.

עניין נוסף שחביב עלי במיוחד בספריה של כריסטי הינו העובדה כי אף שנכתבו לפני עשרות בשנים, ואף שמאז התחדשו חידושים מחידושים שונים, הרי שאין הקוראת חשה כלל כי הספר הזה זקן אף משנותיה (למעט עניין תרגומי פעוט – ככל הידוע לי, בשנות הארבעים השתמשו במלה ״להדפיס״ ולא ״להקליד״, מה גם שמדובר במכונת כתיבה, אלא שזה כאמור, עניין של תרגום), ונראה כאילו הספר לא הזדקן כלל.

תענוג לגמרי.