אז על מה הספר, בעצם, את שואלת את עצמך, ואין לך תשובה מדויקת; הרי אין כאן ממש עלילה, אין כאן סיפור עם התחלה, אמצע וסוף, אין עניינים דחופים ובוערים שנוטלים אותך מחייך ומעבירים אותך לחיים של אנשים אחרים, או עולמות אחרים, או זמנים אחרים.
הכל כאן, ועכשיו, ובסביבה שאם תעצמי את העיניים תוכלי לדמיין בדיוק את הרחובות, ואת הגן בפינה, את החנויות, את המוסכים, את בנייני המשרדים. תוכלי לדמיין את הריחות ואת הקולות, את החום או הקור, תלוי בעונה, את הדירות הקטנות והלא-ממש-מתוחזקות, עם הקירות הדקים.
אפילו השכן שלך, שבכל ערב פורט על גיטרה ומזמר לעצמו, זה שבינך לבינך את מכנה אותו "הזמיר מעבר לקיר", זה שאפשר לשמוע אותו ממש כאילו היה בתוך דירתך, כי הקירות כל כך כל כך דקים. אפילו הוא מופיע בספר:
יש ספרים שמגיעים אל רשימת "הספרים השמורים שלי" בגטבוקס (או באתר אחר), ואני לא תמיד זוכרת למה. וודאי נתקלתי איפשהו בהמלצה נלהבת עליהם, והוספתי אותם לרשימה. בדרך כלל יהיו אלה ספרי מתח, שאין לי מושג למה הוספתי אותם (אולי כדאי שאוסיף הערות ליד שם הספר, זה אפשרי בחלק מן האתרים), אבל אני מוסיפה, כי לעתים אני זקוקה לאיזה ספר שיעביר לי את הזמן, בלי להתעמק יותר מדי, בעיקר אם הספר שזה עתה קראתי מחייב זמן מחשבה עליו.
כן, כמו הספר שקראתי לפני זה.
ובכן, "אני עוקב אחרייך" אמור היה להיות ספר מתח שלא יחייב יותר מדי, שאוכל לשכוח אחרי זמן קצר, שלא "ישקע" ולא ייזכר, אבל שיהיה מספיק מרתק ומהפך דפים, ולא מופרך מדי. על התנאי האחרון הוא לא כל כך ענה, אבל לפחות היה מהפך דפים.
שערי בנפשך שאת חיה לך חיים שקטים וטובים, יחסית, ויש לך חנות ספרים בבעלותך, ובכל יום את הולכת לחנות ופותחת אותה לקהל. רוב האנשים הפוקדים את החנות קונים את הספרים עליהם הומלץ באיזה מוסף ספרים, או באיזה פורום; אבל בין הספרים "רבי המכר" שבחנות, ישנם כמה אוצרות, כאלה שמי שממש, אבל ממש אוהב ספרים, מי שממש, אבל ממש קוראת הרבה, תמצא פתאום את הספרים האלה, או לפחות אחד מהם, ותשמח בהם עד מאד, וכשהקונה הזה יגיע לקופה, עם האוצר שגילה, גם את תהיי מאושרת, שיש מי שחולק איתך את טעמך, ומי שאוהב את הספרים האלה ממש כמוך.
לעתים, ביקורת נלהבת על איזה ספר משכנעת אותי לקנותו. כך היה גם במקרה של הספר הזה. ביקורת מרהיבה למדי של תהילה חכימי, שאני מאד מאד אוהבת את שיריה, שלחה אותי לקנות את הספר הזה. ובדיעבד, רק בדיעבד, אני שמחה שלא קניתי גם את הספר השני בסדרה.
לא צפיתי בסדרת הטלויזיה שנעשתה על פי הספר הזה, והמשכיו, ואיני בטוחה שאצפה, ואלמלא ידעתי כי הוא קצר למדי, הייתי כנראה מפסיקה לפני תומו; וגם כך נראה לי שיכולתי לוותר.
רב-פקד אברהם אברהם, מפקד אגף חקירות ומודיעין במרחב איילון, התעייף קצת מן התפקיד שהוא עושה. פעם, מפקדת המרחב הקודמת, אילנה ליס, שמתה לא מכבר, סרטן, היתה לו מנטורית, עד שחלתה ועזבה את התפקיד, ואחר כך מתה, ועוד לפני שמתה, בחודשים האחרונים לחייה, סרבה לראותו, סרבה להרשות לו לבקרה, ועכשיו, אחרי שהיא מתה, לא רק אבדה לו מי שתמיד סייעה לו במלה או בעצה, לראות את התמונה הרחבה, אלא גם חברה, או סוג של חברה.
להרגשתו, אין שום דבר הירואי בחקירות הגדולות שפיענח:
הספר השלישי בסדרת החוקר אברהם אברהם אפל וקודר יותר מקודמיו; אברהם מגיע לחקירת הרצח הראשונה שלו לאחר קידומו ומינויו למפקד אגף החקירות. אילנה, שלנעליה נכנס, נמצאת בחופשת מחלה מתמשכת, ושיחותיהם היומיות חסרות לו מאד, יחד עם היכולת שלה להצביע על כיוונים אחרים, דרכי מחשבה אחרות.
אשה אחת, אלמנה החיה לבדה, נמצאה מתה בדירתה. המתה היתה מוכרת למשטרה כמי שבעבר נאנסה והאיש שאנס אותה נשלח לכלא. הדירה, זירת הרצח, מסודרת להפליא. חסר רק תיק היד של המנוחה. לא ניכרו סימני פריצה. האם הנרצחת הכירה את רוצחה?
ההחלטה לקרוא את סדרת הספרים של משעני, על פי סדר הוצאתם, התבררה כנכונה. שלא כמו סדרות ספרי מתח אחרות ("הארי הולה" עולה מיד בזכרון, אבל יש עוד לא מעט), בהן אפשר להתחיל מן ההתחלה, או מהאמצע, ואין קשר בין התעלומות המובאות לפתחו של הבלש או הבלשית, הרי שאצל משעני, אם תקראי את הראשון אחרי השני, תדעי כבר את פתרון התעלומה, משום שלא מעט מפעולותיו ומעשיו של אברהם אברהם בחקירתו שבספר השני נובעות ממעשיו וטעויותיו שבספר הראשון. ואמנם כולנו לומדות ולומדים מטעויות, אבל לא לכולנו יש אילנה שתזכיר לנו את זה.
כן, גם אילנה חוזרת. זו שהיתה המפקדת הישירה שלו ב"תיק נעדר" אמנם איננה המפקדת הישירה שלו כעת, כי עברה למחוז אחר, אבל דרכיהם יצטלבו בחקירה הנוכחית.
