זוהי הפעם השניה שאני קוראת את הספר הזה, הכה משעשע, משום שעבר איזה פרק זמן מאז קראתיו בפעם הקודמת, ומשום שהחלטתי כי די לי בהמתנה עד אין קץ להמשך התרגומים של הסדרה (כה חבל שמו"לים מתחילים בתרגום סדרות רק כדי להחליט אחרי ספר או שניים או שלושה שבעצם לא משתלם להם להמשיך להוציא את הספרים בסדרות האלו לאור, ושהקוראות והקוראים יסתדרו בעצמם; או שיקראו בשפת המקור, או שישארו עם עלילות לא סגורות וקצוות פרומים.) ומשום שקבלתי המלצה חמה באחת הקבוצות להמשיך ולקרוא, מה גם שאני מאד רוצה לדעת מה קורה בהמשך.

אז, כדי "לחזור לעניינים" קראתי שוב את הספר הראשון, ""פרשת ג'יין אייר", ועתה נפניתי לשני, כך שההמשכיות לא תיפגע כאן.

ת'רזדיי נקסט, אחרי שהצילה באופן מרהיב את ג'יין אייר, ואף גרמה לשכתוב סופו לגירסה המוכרת בימינו, מוצאת עצמה, בעצם ימי הספר הזה "לשקוע בספר טוב" בעיצומם של תחילת חיי הנישואין לאהובה, ואפילו בתחילתו של הריון מתוכנן ומצופה, עדיין מסופחת למבצעים מיוחדים – ספרים בסווינדון, ועתה היא מין סוג של מיני-ידוענית, ונקראת להופיע בכל מיני תוכניות טלוויזיה שונות כדי לקדם כל מיני מוצרים ובעיקר להשיג, בעקיפין, תקציבים ל"מבצעים מיוחדים", עיסוק שהיא משתדלת מאד להתחמק ממנו, אלא שגם במציאות האלטרנטיבית קשה מאד להתחמק מנשות יחסי הציבור והמרקום, הדבקות במשימתן אף יותר מן החייל האמיץ ביותר.

שורה של צירופי מקרים, שבסופו של כל אחד מאותם מקרים נמצאו חייה בסכנה, יחד עם רדיפה מצד סוכני המבצעים המיוחדים מחד, וסוכני התאגיד האימתני גוליית, השולט בכל משאבי ההון, וכן, העלמתו של בעלה מן החיים בכלל, ומכל הרשומות, גורמים לה להעלם בתוך עולם הספרים, אלה שנכתבו, אלה שנשכחו, אלה שמעולם לא יצאו לאור; ספריה אינסופית כמעט של כל אותן יצירות, המנוהלות על ידי הדמויות שבספרים, אלה שהכרנו ואלה שלא.

וכאן, במאמר מוסגר ניתן לספר כי הדמויות בספרים, בזמן שאינן נדרשות להיות על הנייר, באותם פרקים או חלקים בעלילות בהם אינן מופיעות, פונות להן לעיסוקים אחרים, שאין בינם לבין תפקידם בספר, דבר וחצי דבר, וכל שעליהן לעשות הוא להיות מוכנות לשוב למקומן, ברגע שתורן בעלילה יגיע. הדמויות היחידות שאינן יכולות לצאת להפסקה מתפקידיהן, הן אלה הכתובות בגוף ראשון, שאז עליהן להיות נוכחות בכל רגע ורגע מן הספר.

משהו על הספרים שלא פורסמו:

… בבאר העלילות האבודות רעיונות מעורפלים תוססים והופכים לטיוטות של תכניות. זוהי חממת הרעיונות. רחם המילים. אם תרדי לשם תראי קווי עלילה מתגשמים ולובשים צורה על המדפים כאילו היו צורות חיים קמאיות. רוחותיהן של דמויות, מצוירות בקווים גסים, משוטטות במסדרונות בחיפוש אחר עלילה ודיאלוג לפני שטווים אותן לתוך ספרים. עם קצת מזל

ובכן ת'רזדיי נקסט מגיעה ל"תקוות גדולות" ומתמנה לעוזרת של הגברת הווישאם, שעדיין לבושה בשמלת כלולותיה, והפכה לאשה צינית ומרירה מעט, חכמה ביותר ומלאת תחבולות, מי שמסוגלת לנדוד בין ספרים על סמך טקסטים כתובים קצרים ביותר, אפילו הוראות שימוש יסייעו לה.

במהלך הקריאה בספר המשעשע והחכם הזה שמחתי על כך שכל כך הרבה מובאות ספרותיות מוכרות לי (למשל: "העורב" של אדגר אלן פו, שמובא כאן בשינוי גירסה משום שמישהו הועבר אל תוך הפואמה הזו, בניגוד לרצונו, כמובן), ולהצטער על אלה שאיני מכירה.

לאורך כל הספר נקסט בורחת מרודפיה, נכנסת לספרים ויוצאת מהם, נאלצת לקבל החלטות חשובות בתנאי לחץ, עד ש.. ובכן, הספר נגמר בסוף פתוח, ולכן תיכף אמשיך לקרוא את השלישי, שכאמור לא תורגם לעברית, ועתה עלי להמיר את כל המושגים שכבר נתקלתי בהם בעברית, לאנגלית, ולשמוח שמחה גדולה על כך שבתחילת הספר השלישי יש תקציר הארועים עד כה.

הספר, אגב, נפתח בהקדשה שטרם ראיתי כמותה:

מוקדש לכל העוזרים שבעולם. בזכותכם הם מצליחים. הם לא היו מסתדרים בלעדיכם. התרומה שלכם היא הכל."

והספר הזה, אף לאחר קריאה שניה, מומלץ לגמרי

ואם תרצו – הנה "העורב" בביצוע בלתי נשכח