שמונה הרים – פאולו קונייטי

"היתה לאבי דרך הליכה משלו בהרים. הוא לא נטה לשקוע בהרהורים, כל כולו היה נחישות ויוהרה. הוא טיפס בלי לשמור כוחות, תמיד התחרה במישהו או במשהו, ובמקומות שנראה לו שהשביל ארוך – חתך בקו התלול ביותר. בחברתו אסור היה לעצור, אסור היה להשתהות בגלל רעב, עייפות או קור, אבל מותר היה לשיר שיר יפה, בייחוד […]

ארץ קטנה – גָאֵל פָיי

"'המלחמה בין הטוטסי להוטו, זה מפני שהם לא מאותה ארץ?' 'לא, לא זה העניין, הם חיים באותן ארצות.' 'אז… הם לא מדברים אותה שפה?' 'דווקא כן, הם מדברים אותה שפה.' 'אז הם לא מאמינים באותו אל?' 'הם כן מאמינים באותו אל.' אז.. אז למה הם נלחמים?' 'כי אין להם אותו אף.'" (עמ' 7 – 8) […]

שיר ענוג – לֵילָה סְלימאני

שירים על מות ילדים (1901 – 1904) 1 הנה השמש שוב זרחה, כמו שום אסון זה הליל לא ארע. רק בי לבדי האסון הלם, השמש זורחת למלוא עולם.   בקרבך הלילה אל תסגור, השקיעהו עמוק בנצח- אור. פנס זעיר באהלי דעך, אור החדווה שלעולם ברוך ומבורך! (תרגום: עדה ברודסקי)   את הביקורת הזו אני כותבת […]

כצל נטוי – אנטוניו מוניוס מולינה

דוח נטישה (זמנית לפחות) כשקיבלתי לידי את הספר הזה שמחתי עד מאד, משום שקריאה קודמת במולינה – ספרד – העשירה את עולמי וריתקה אותי בעבותות אל הספר. ולא כך קרה לי ב"כצל נטוי"; לא היה דבר שיתפוס אותי, או שיאחוז בי, לא היה דבר שנגע בי וירד חדרי בטן. היתה בי הרגשה, שכבר חשתי בעבר, […]

קלריסה – שטפן צוויג

. "..הנוטש את הרגליו אינו אלא שב ומוצא את עצמו." (עמ' 50) ספרון צנום, לא שלם כי מעולם לא הושלם, אך מכיל עולם ומלואו. יש בו מניפסט חריף כנגד המלחמה, כל מלחמה, המלחמה ככלי ליישוב סכסוכים, המלחמה ככלי להאדרת מלכים ורוזנים וקציני צבא בכירים וגנרלים כמובן, המלחמה ככלי במשחקי כבוד, המלחמה ההופכת חייהם של האנשים […]

לעזוב לפני בוא הגשמים – אלכסנדרה פולר

כל מי שאי פעם התאהבה והתאחדה, ונפרדה לאחר מכן, שלא לדבר על נישואים וגירושים, מכירה את ההרגשה, את הכאב הנלווה, גם אם לגמרי לא התאמתם האחד לשניה, או התאמתם אבל לא מספיק, או שגדלתם והתבגרתם מתוך הקשר הזה, עד שאחד מכם חש שאי אפשר יותר להמשיך מבלי להתפשר לגמרי על מהותך שלך. ואז, כשנפלה ההחלטה, […]

הנכדה של מר לין – פיליפ קלודל

"איש זקן עומד בירכתי ספינה. הוא אוחז בידיו מזוודה קלת משקל ותינוקת שנולדה לא מכבר, קלה אף יותר מהמזוודה. לזקן קוראים מר לין, והוא היחיד שיודע שכך קוראים לו, כיוון שכל מי שידעו זאת מתו סביבו." (עמ' 7) כך זה מתחיל. מר לין, שאין אנו יודעים בדיוק מהיכן הוא, רק שהוא פליט, מאיזו ארץ במזרח […]