סוף השנה כבר כמעט כאן, וזמן סיכומים הגיע.

בשנת 2022 קראתי בסך הכל 75 ספרים.

23 ספרים שנכתבו בעברית, ועל כן מדורגים בסוף השנה העברית

52 ספרים שתורגמו לעברית או נקראו באנגלית.

מאחר שחלק מן הספרים נקראו בסדרות (The Broken Earth, Thursday Next, מדריך המכשפה לקסם) הרי שלצורך הדירוג איגדתי אותם, בעיקר כדי להקל על; פחות ספרים "לסנן" מתוך רשימת הספרים שאהבתי.
גם לאחר הצמצום והאיגוד, נותרו יותר מעשרים ספרים  שאהבתי מאד, והייתי צריכה גם בהם לנכש ולקצץ, עד שהגעתי לרשימה הסופית של עשרת הספרים שהכי אהבתי השנה.

ואלה הם (על פי סדר הקריאה בלבד, אין משמעות למקום ברשימה):

אומנות הזיוף – ג'ניפר קרוזי

לא פעם אנו קוראות בעיתון כי התגלה ציור זה או אחר של איזה אמן שמת כבר כמה מאות שנים, ואז נעשים מבחנים שונים ומשונים כדי לקבוע האם הציור אכן צויר על ידי האמן המדובר או שמא זהו זיוף מוצלח; ולעתים מתפרסמות ידיעות על כך שציור מסוים, לעתים אף כזה התלוי במוזיאון זה או אחר, וזכה לתהילת עולם, מתגלה כי זהו בעצם זיוף שכל המומחים לא הצליחו לזהות במועד, וכך נמכר ונקנה הציור במחירים גבוהים ביותר, רק כדי לגלות, ובכן, שהציור אינו מה שהוא מתיימר להיות.

שיעור קטן באמנות הזיוף ניתן כבר בתחילת הספר.

הספר הזה העלה חיוכים על פני ושמחה בלבי, מתחילתו ועד סופו.

סדרת – The Broken Earth – N.K. Jemisin

שלושה ספרים בסדרה; השניים הראשונים עוצרי נשימה. השלישי קצת פחות. הוא טוב דיו, אבל לא מצוין כמו השניים הראשונים.

מצד שני, אי אפשר לקרוא רק את השניים הראשונים, משום שה"סגירה" מגיעה בשלישי. (ואל ירך לבכם, הוא בהחלט קריא וטוב)

בעולם יבשת יחידה,  וכמה איים. הממלכה מכונה "דממה". האנשים מכונסים במעין ערי מדינה, או בקהילות. ישנם כמה מעמדות. ישנם אלה הנמצאים בראש הפירמידה, על פיהם ישק דבר, הם המוציאים והמביאים, הפרשנים של לוחות האבן על פיהם מתנהלים חוקי הממלכה, וכל שאר הבריות כפופים להם.

ישנם האנשים הקרויים אורוג'ין. יש להם יכולות מופלאות לטפל בלוחות הטקטוניים שמתחת לאדמה, אלה הגורמים לרעידות אדמה, התפרצויות געשיות, גלי צונאמי ושאר ארועים קטסטרופליים.

כדי לשלוט באורוג'ין ישנו מעמד השומרים. הם האחראים לחינוכם ואילופם של האורוג'ין, באמצעות לימוד וענישה. עד סוף ימיהם יהיו האורוג'ין נתונים למרותם של השומרים.

אוכלי האבנים, החיים באבן ונעים בצורה שאינה ברורה לגמרי, כנראה דרך הסלעים.

וישנם עוד מעמדות וסוגי בריות.

בכל שנה יש ארבע עונות, ואחת לכמה מאות שנים מגיעה העונה החמישית, עונה שהיא סוג של סוף העולם.

לאחרונה יצא תרגום לעברית של הספר הראשון בסדרה, ואם יהיה ביקוש יתורגמו גם שאר הספרים.

לגמרי מומלץ לכם שלא להחמיץ.

סדרת  Jasper Pford –  Thursday Next

חמישה ספרים בסדרה קראתי השנה (שניים עדיין ממתינים לי על הקינדל). שניים קראתי שוב, אלה שתורגמו לעברית וקראתים סמוך להוצאתם לאור בעברית, ושלושה נוספים באנגלית, משום שלא נראה שיתורגמו כל השאר.

מצאתי סדרת ספרים שבבסיסה מחשבה גאונית למדי, וכשנדמה שכלו ויבשו מעיינות ההמצאה של ג'ספר פורד, מיד מופיעה עלילה או עלילת משנה חדשה, ובה תוספות שכלל לא עלו על הדעת קודם לכן.

אם טרם קראתן, אפשר להסתפק גם בשניים שתורגמו, אבל אם תרצו ליהנות במיוחד, מומלץ ביותר לקרוא את כולם (לפחות את אלה שאני קראתי.)

ת'רזדיי נקסט היא בלשית ספרותית באנגליה של שנות הששים. משימתה העיקרית הראשונה היא למצוא את העותק המקורי של ג'יין אייר, שנגנב, ודמויות מתחילות להעלם מכל ההעתקים הקיימים (אפשר לעשות שינויים בספר המקורי, ואלה משפיעים על כל העותקים של הספר בכל השפות).

וזהו רק חלק קטן ממעללי הספרים החדים והמבריקים האלה.

יש כאן עולם ספרותי שלם, שאפשר לעבור אליו, יש כאן ספריה ובה כל הספרים שאי פעם נכתבו, כולל תרגומיהם, ובאר שבה כל הספרים שנכתבו וטרם פורסמו.

יש התפתחויות מעניינות בכל הקלאסיקות שאנו מכירות ובכמה שלא.

עולם שלם ומלא וגדוש, שממש כדאי להקדיש לו זמן.

ההנאה מובטחת.

לזמן קצר יש בנו קסם – אושן וונג

ספר קטן, צנום, המכיל עולם ומלואו. עולמן של הנשים הוויאטנמיות, שנותרו לאחר שהכוחות האמריקאים נסוגו מוויאטנם.

לאחר הנסיגה נותרו מאחור לא מעטים ולא מעטות, הן, וילדיהן שנולדו לחיילים אמריקנים, ועתה עליהן להתמודד עם החברה שלא תמיד מקבלת בברכה את בניהם ובנותיהם של הכובשים לרגע, עם הצורך לפרנס, לעתים כאמהות יחידניות.

שנים אחר כך ינסו חלק מאותן אמהות להגיע לאמריקה, שנים אחר כך ינסו חלק מאותם חיילים לשוב ולמצוא את צאצאיהם.

הכותב הוא נכד של חייל אמריקני כזה, ואשה וויטנאמית, שבדרך לא דרך הגיעה לאמריקה, עם בתה, אמו של הכותב.

הכותב כותב מכתב לאמו, שלא תקרא אותו, את המכתב הזה, לעולם. ודרך המכתב הזה מתוודעת הקוראת לסיפור חייו, סיפור חייה של המשפחה.

הספר עוסק בתולדות המשפחה המצומצמת, סבתא, אם, בן, נשים שעולמן חרב עליהן שוב ושוב ושוב, חיות בשוליים, אבל עם הבטחה למשהו, התבגרותו של הבן, גילוי המיניות שלו.

וכל אלה בשפה פיוטית נפלאה ונוגעת ללב.

פרויקט הייל מרי  – אנדי וייר

זהו אחד מתוך שני ספרים מצויינים של אנדי וייר, השני הוא "לבד על המאדים" והתלבטתי רבות איזה מהם לכלול ברשימה הסופית. "הייל מרי" ניצח בנקודות, וגם השני מומלץ מאד.

כדור הארץ שלנו הולך ומתחמם, ומדעני אקלים חוזים אפוקליפסה לכדור הזה, משום פעולות שנוקטים בני האדם ומחדליהם.  עד שיום אחד מגלים המדענים למיניהם כי קרינת השמש הולכת ומתמעטת. ההתמעטות הזו כמעט בלתי מורגשת, אבל היא קיימת, וצריך למצוא את הסיבה לה.

גשושית שנשלחה לנוגה, משם כך נראה ניתן לאתר את מקור הבעיה, מביאה עמה דגם של, ובכן, נקודות שחורות הבולעות כל מיני סוגי אנרגיה ומתנועעות. מין סוג של  חד-תאיים חיים שאינם מוכרים בכדור הארץ, והם אלה האחראים להתמעטות בקרינת השמש.

לראשונה בתולדות העמים בתקופה המודרנית התאגדו כל הממשלות מעבר לכל מחלוקת, כדי להקים את הצוות הזה, שקיבל עדיפות תקציבית בכספים ומשאבים, בכיפוף חוקים, בעבירה על נהלים ובכל דרך אפשרית, כדי למצוא דרך להציל את העולם

הספר הזה יש בו קסם ועלילה מרתקת, וכושר המצאה ודמיון יוצאים מן הכלל, ולא לחינם זכה לתשבוחות כה רבות.

The Invisible Life of Addie LaRue – V. E. Schwab

עוד ספר שלא היתה לי סבלנות להמתין לתרגום (וכלל לא הייתי בטוחה שיצא כזה).

בהגיעה לגיל 23 יועדה אדלין לגבר אחד, שהתאלמן מאשתו ונותר עם ילדים קטנים, ומשום שכבר נחשבה לרווקה מבוגרת מעט, הוחלט שתינשא לו. היא לא רצתה, כמובן. לא בכבלי הנישואין, לא בילדים, שאינם שלה, ואף שלה לעתיד לבוא. רק רצתה לנסוע משם, אל העולם הגדול.

וביום נישואיה הולבשה בשמלה וסורקה והוכנה להובלתה אל הכנסיה.

אדלין נשמטה מידיהם וברחה, ברחה אל היער הסמוך, להתפלל לאלים שישחררו אותה מן החיים שיועדו לה, מן הגורל שנחרץ.

כבר לא נותרו לה מנחות להציע. ונראה היה שהדלת תסגר עליה, לתמיד.

מתוך החשיכה הופיע אדון האופל.

אל מנחתה לא שעה; טבעת עץ שפעם גילף לה אביה. את החופש המבוקש תקבל, בתמורה לנשמתה.

כי כזה הוא אדון האופל, נענה לכל המשאלות, ותמורתו היא הנשמה.

היו לה תנאים, לאדלין; לא פרק זמן קצוב, שבסופו תעביר נשמתה לידי השטן, אלא פרק זמן בלתי מוגבל, עד שתבקש להפסיק. והוא הסכים.

ומה שלא ידעה הוא כי החל מאותו הרגע איש לא יזכור אותה, לא ידע מיהי. מי שיראה אותה ויסובב גבו אליה, לא יזכור כלל כי היתה שם נערה אחת.

גופה נותר צעיר, פניה נותרו ללא מתום. המוות לא יכול היה להשיג אותה. כל פצע וחבורה נרפאו.

אלא שלא יכולה היתה לגור בבית, לא היה לה כסף או רכוש. השכלתה היתה דלה, כפי שהיו אז בנות הכפר. את האותיות אמנם הכירה, אך לא ממש ידעה לחברן למלים ולמשפטים.

אילו יכולת לחיות כך, על פני שנים, לראות כל דבר שתרצי, זמן אינו פקטור כלל, משום שיש לך כל הזמן שבעולם. ללמוד, לנסות, לקרוא את כל הספרים, לשמוע מוזיקה, לראות אומנות. להשאר בגוף צעיר לתמיד, שאינו יכול למות.

והמחיר? שכחה תמידית. אין לך דבר משל עצמך, מלבד כל מה שעליך. אי אפשר להשאיר כל סימן, לא לכתוב, לא לצייר. הכל נמחק. המחיר הוא בדידות תהומית.

האם היית מוכנה לשלם את המחיר הזה?

ספרי יעקב – אולגה טוקרצ'וק

רומן היסטורי המספר את תולדותיו של משיח השקר היהודי יעקב פרנק.

יעקב פרנק. יהודי ממזרח אירופה, שנדד בין תורכיה לבין מדינות מזרח אירופה, הכריז על עצמו בשלב מסוים כיורשו של שבתאי צבי, וקרא לעצמו המשיח. הפרנקיסטים בחרו להמיר דתם לנצרות, אולם יצרו לעצמם אמונה משל עצמם, וכוחם ההולך וגובר היה לצנינים הן בעיני היהודים, ובעיקר בעיני השלטונות.

את סיפורו האמיתי של יעקב פרנק ובני עדתו, יש שיאמרו: כת, לוקחת אולגה טוקרצ'וק אל מחוזות הרומן ההיסטורי, דהיינו – הצמדות לסיפור המעשה ולאנשים שחיו אז, ו"החייאת" סיפורם, ממש כמו כותבי וכותבות רומנים היסטוריים אחרים ואחרות.

טוקרצ'וק מפליאה בכתיבתה על העולם היהודי של אז, על התנאים לעלייתו של יעקב פרנק למעלה שעלה אליה, ונפילתו לאחר מכן, על מקומו בעולם היהודי ובעולם הגויי שמסביב, על יחסי הכוחות בתוך העולם הגויי.

רחב יריעה עד מאד הספר הזה, מקיף ערים ומדינות ואנשים רבים ונשים רבות, ופותח חלון לעולם הקהילות היהודיות של אז, מנקודת מבט ייחודית ויוצאת דופן לגמרי.

הספר מרתק מהחל עד כלה ולמרות היותו רומן, כזה שאינו מחויב לגמרי לאמת ההיסטורית, הרי שנראה כי יהיה לו מקום חשוב גם  בעולמם של חוקרים באקדמיה.

Sea of Tranquility – Emily St. John Mandel

ספר המקיף מאות בשנים. תחילתו בתחילת המאה העשרים כאשר איש צעיר אנגלי נשלח אל מעבר לים, לקנדה, משום שאינו עתיד לרשת את הון המשפחה, והוא מסב להם עגמת נפש לא מעטה בלשונו החדה.

באחד הימים קרה לו דבר מוזר ביותר; העולם סביבו החשיך, ומתוך החשיכה נשמעה נגינת כינור, וקולות צעדים, ואיזה רעש לא ברור. והרגע עבר, והוא שב להכרתו, שבעצם מעולם לא אבדה לו, אלא שלא היה כל הסבר הגיוני או אחר לחוויה שעבר.

בשנת  2020. אשה צעירה בשם מירלה מגיעה לקונצרט של אמן המחבר מוזיקה וקטעי וידאו ליצירת אמנות אחת. היא לא כל כך מעוניינת באמן הזה, או ביצירתו, אלא שהאמן הזה, הוא אח של חברתה הטובה מפעם – וינסנט.

במהלך הצפייה בקטעי הוידאו, שאחר כך יתברר כי צולמו בחלקם על ידי וינסנט, והמוזיקה המלווה, חלה פתאום הפסקה בלתי מוסברת בסרטון, כאילו תקלה, אלא שלמרות שלא נראה דבר על המסך, הרי שהסאונד המשיך. צלילי כינור, ומלמולים וצעדים של אנשים, ואיזה רעש לא מוסבר. ואז חזר הסרט כאילו לא נפסק

חלקו השלישי של הספר מוקדש לסופרת  אוליב לוולין. השנה היא 2203 ואוליב, שבדרך כלל חיה באחת המושבות על הירח, נמצאת בסיור-קידום מכירות של אחד מספריה, בכדור הארץ. היא נעה בין ארצות ויבשות, בתי מלון וחדרי כינוסים.

באחד מספריה יש אזכור לכנר המנגן בשדה התעופה.

ויש בו אפיזודה בה לרגע, העולם נהיה חשוך.

ואחר כך הכל חוזר כפי שהיה.

חלקו הרביעי של הספר לוקח את הקוראת לשנת 2401. מושבה 2 שעל הירח התיישנה בגלל תחזוקה לא מספקת, וגאספרי, גיבורו של החלק הזה, שעבר ממושבה 2 למושבה 1, ומועסק בה באיזה תפקיד באחד מבתי המלון המקומיים, מבקש יום אחד מאחותו, זואי, לאפשר לו להשתתף באיזה פרוייקט שהיא עוסקת בו, פרוייקט סודי העוסק במסע בזמן.

הספר הזה הוא חכם ומעורר מחשבה, וכדאי מאד-מאד לקרוא אותו מהחל עד כלה (ואם תקראו אותו לאחר The Glass Hotel  הרי שההנאה לגמרי מובטחת. אבל לא מוכרחים.)

חוף הים – ורוניק אולמי

אשה אחת מחליטה יום אחד לקחת את שני ילדיה לטיול. לחופשה שמעולם לא יצאו אליה.

אשה אחת לוקחת את שני ילדיה לטיול, לראשונה בחייהם. לראשונה בחייהם לראות את הים. בעיר אחת שצריך לנסוע אליה באוטובוס.

אשה אחת, צעירה מאד, היא המספרת את הסיפור הזה.

וכבר מתחילתו של סיפורה יש משהו אפל ומאיים ברקע.

וכן, האופל שנמצא כל הזמן ברקע לא מתפוגג. ואין באמת תקווה. ואין באמת אושר. רק אימה ופחד ועצב. עצב גדול ועמוק.

כשסיפרתי לחברה אחת שלי שקראתי את הספר הזה, אמרה לי שהיא לא הצליחה להביא את עצמה לקרוא אותו; כל כך עמוק בו העצב.

מגלן – שטפן צוויג

שטפן צוויג שט פעם באוניה אל ברזיל, ולאחר שפגו החידוש שבשייט והחדווה מעצם המסע, החל להשתעמם מן הנוף החד-גוני, מים ושמיים, מבוקר עד לילה וחוזר חלילה. ואז החל להרהר באותם אלה שגילו את הנתיבים האלה שבים, אלה שיצאו לדרך מבלי לדעת לאן יגיעו, כמה זמן יארך מסעם, והאם ישובו, ששייטו בים סוער או רוגע, ואז ביקש לחקור את דרכיהם.

העולם המוכר לנו כיום, היה בחלקו ארץ לא נודעת והנתיבים אל אותן ארצות שבהן אוצרות תבלינים ושאר אוצרות רק החלו להיתוות. יורדי ים יצאו בשליחותם של מלכים וממלכות לאזורים בלתי מוכרים ואקזוטיים, והביאו משם סחורות מבוקשות, והעשירו אותם מלכים ואותן ממלכות תחת דגליהם הפליגו.

היעדים, הקיימים והמשוערים, יכולים היו לגרום למחלוקות בין הממלכות באירופה, מהן יצאו כל אותם ספנים ומלחים ומגלי ארצות, משום העושר הרב הטמון באותם יעדים (ואכן, לא מעט מחלוקות ומלחמות נערכו בין אותן מדינות וממלכות כדי לקבוע מי ישלוט באותן  טריטוריות שהתגלו ובאוצרותיהן.

ובתוך כל אלה – מגלן. פֵרנָאו דֵה מָגֵלָאֵש. מגלן שנולד בפורטוגל, והיה חיל בשרות הממלכה, ויורד ים, ונשא נפשו לצאת למסע, להקיף את אמריקה מדרום. נתיב שמעולם לא שטה בו ספינה, או לכל הפחות לא ידוע על כזאת, ששטה לפני כן .להגיע את אותן טריטוריות עשירות בתבלינים, בנסיעה מערבה.