השנה קראתי 27 ספרי מקור בסך הכל. הבחירה ב"עשרת הגדולים" היתה, כרגיל, קשה למדי, ולוּ רק משום שהיו יותר ספרים שרציתי לכלול ברשימה. אלא שהמספר נקבע באופן שרירותי (על ידי), ועלי לעמוד בו.
לא כללתי ספרי שמע, ספרי הדרכה, ספרי עיון משום שהמעטתי לשמוע או לקרוא כאלה, אך היו ביניהם שהיו בהחלט ראויים להכלל ברשימה המובחרים.

ואלה בחירותי לשנת תש"פ. אין משמעות לסדר, למעט סדר הקריאה:

.

.

.

.

הרשת התרבותית – נעה מנהיים

כך צריך לקרוא בספר הזה, לאט לאט. כל פרק בנפרד. לקרוא. "לעכל", לנוח. ושוב לקרוא.

כי כל פרק הוא עושר עצום, של ידע, של אינפורמציה, של קישורים, של הקשרים.

כמו קליידוסקופ של מידע, שמכל כיוון שנביט בו נראה משהו חדש.

.

.

להשביע את הדרקון –  מאשה צור גלוזמן

סיפור מסע / פנטסיה של אשה צעירה אחת, אל המאה השלוש-עשרה אל ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, וסיפורו של זוג צעיר יחסית, ולהם ילדה קטנה, והם מנסים להחזיר את נישואיהם למה שהתכוונו שיהיה כשהקימו משפחה.

.

.

.

.

סיד – אסתי ג. חיים

שלוש נובלות. כל אחת מהן בנושא משלה. השלישית – סיד – מתכתבת אם ספרה הקודם של ג. חיים – "אנשי פינות".

.

.

.

.

.

הנוסעת האחרונה – טל ניצן

ספר מרתק וחכם, על החיים ועל העכשיו. כזה שאי אפשר להניח מן היד.

.

.

.

.

.

.

הרביעייה – דוד טרבאי

רביעייה קאמרית במחנה קומוניסטי לנוער שוחר מוזיקה, ואיך התפתחו לאורך השנים. וכמובן – הרבה מוזיקה לאורכו של כל הספר.

.

.

.

.

השתיקות – יובל ירח

בין כל הספרים שעניינם השואה, שואת יהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השניה, נדמה לי שמעולם לא נתקלתי בספר שכזה, וקראתי לא מעט ספרים במהלך השנים, שסבו סביב השואה, תיארו את מוראותיה, עסקו בפרטים, בתהליכים, בקבוצות ובקהילות; אלא שאיני זוכרת ספר, לפחות לא מאלה בהם קראתי בעשרים השנים האחרונות, שעסק כך בהווי היומיומי של מחנה ההשמדה, בתהליכים שהובילו אליו, מתוך נקודת המבט של היחיד. ובמקרה זה – היחידה.

ירח נטל על עצמו משימה כמעט בלתי אפשרית: לספר את סיפורה של סבתו, יהודיה פולניה מקרקוב, ששרדה את הגטו ומחנה העבודה, ומחנה ההשמדה שאחריו, דרך תיאור חי ומוחשי כל כך, עד שהקוראת חשה עצמה כמעט כאילו היא שם, ובכל אופן  האימה והחרדה ליוו אותה, את הקוראת לאורך כל הספר.

.

.

מחר ניסע ללונה פארק – אילנה ברנשטיין

סיפורה של אם חד-הורית לשני ילדים צעירים. משפחה לא באמת מתפקדת.
על החיים של מי שאין להם מי שיספר את סיפורם.
אמא אחת שפעם היו לה חלומות  ורצונות.
עכשיו יש לה ילדים.

.

.

.

.

ספר הנשים – שירה פנקס

סיפוריהן של נשים צעירות, בדרך כלל, משולי החברה, שלעולם לא נכיר אלא אם כן יגיעו אל כותרות העיתונים, בנסיבות עגומות.

.

.

.

.

.

.

סירות הדרקון – אריאל בר

על הקהילה היהודית בעיר חרבין שבסין בתקופה שהעולם התהפך, והתהפך שוב.

.

.

.

.

.

.

חמצן – אמיר זיו

סיפור המסופר מסופו אל תחילתו, ומשום שהקורא/ת יודע/ת כבר מה התרחש, הרי שיש זמן לעסוק בפרטים שהובילו אל שיא העלילה.

.

.

.

.

ועוד ספר אחד, מעבר לעשרה, שקראתיו כבר לפני שנתיים, עת יצא בהוצאה עצמית, והשנה יצא בהוצאה מסחרית. וטוב שכך – כי כך כולם יכולים ליהנות ממנו.

הביקורת המופיעה היא מן הקריאה הראשונה בספר, זה שיצא בהוצאה פרטית

חוה – איגי דיין

.

.

שתהיה לכולנו שנה יותר טובה
מגיע לנו